איך עם כל הדברים שיש לך על הראש את אמורה גם למצוא זוגיות?

על מה את חושבת? אני שואל אותה. "על העומס המטורף שיש לי בעבודה" היא שולפת את אותה התשובה שאני שומע כבר תקופה ארוכה. אנחנו בעוד תקופת מבחנים בתואר השני, כבר לא ילדים ועדיין מחפשים אהבה.

אין לי זמן לדייטים היא אומרת בהחלטיות מהולה בעצב. אז בתפקידי כדוקטור לזמן פנוי וחוסר מעש מתקדם, אני מבקש לנתח את לוח הזמנים העמוס של העלמה שאת גיל השלושים חצתה רק לאחרונה (טוב על מי אני עובד היא חצתה כבר מרחק גדול יותר אבל אני מחבב אותה אז נוותר לה). מתי את מתחילה לעבוד? מתי מסיימת ומגיעה הביתה? מה את עושה כשאת מגיעה? לכל שאתה קיבלתי תשובה מפורטת שלא משאירה זמן לדחוף סיכה.

כשאני שואל למה לא לשנות את תיעדוף המשימות כדי לצאת עם הבחור התורן, אני מקבל תשובה מנומקת ומלומדת שממנה אני יכול להבין שהעבודה, הלימודים וכל פעילות אחרת שהיא לא לצאת לעוד דייט מקבלת קדימות מלאה בסדר העדיפויות.

ממתי הפכנו לאנשים ששמים את הרצון להכיר ולאהוב במקום האחרון ואם זה מה שאנחנו עושים אז האם זה נותן לנו זכות להתלונן שעוד לא מצאנו השקט השלום והשלווה.

קלישאה 1# – אנחנו רודפים אחרי הזנב של עצמנו

אנחנו נעים על ציר זמן אכזרי. קלישאה 2# – עוד לא נמצא הבן זונה שיודע לעצור את הזמן. ככל שהשנים נוקפות אנחנו מתקדמים מבחינה מקצועית ובשפה הישראלית קפיטליסטית זה אומר שעות עבודה שרק מתארכות ומתארכות. כן אנחנו רוצים להתקדם בחיים האלה, גברים ונשים, להרגיש תחושת הגשמה ושאר ירקות.

מצד שני יש לנו חברים, לימודים, יוגה, קבוצת ריצה, סרטים, הצגות, אחיינים לבקר (או לעשות עליהם בייביסיטר) וכל פעילות העשרה אחרת שאתם יכולים לחשוב עליה.

ורק לדבר אחד זמן לא השארנו. דייטים, הכרויות ויחסים.

קלישאה 3# – תמיד יש זמן, רק צריך למצוא אותו

מסתבר שקלישאות נוצרות כי יש מאחוריהן אמת כלשהי. לא יכול להיות שנמסמס קשרים ונדחה עד אין קץ דייטים רק כי "אין לי זמן לנשום" כשמצד שני אנחנו לא מפסיקים להתלונן על אלו שנמצאים בצד השני. מי לא פלט את המשפטים – "למה הכל חייב להיות כל כך קשה?", "למה הוא/היא לא חוזר/ת אלי?" והקלאסיקה "איפה הימים כשהיינו סטודנטים לתואר ראשון?".

אנחנו יוצרים מעגל אכזר, שמצד אחד כולם רוצים להכיר ולהיות ביחד ומצד שני לא נותנים לזה את הזמן לקרות וכך הלאה וחוזר חלילה.

מה יקרה אם נשנה את סדר העדיפויות?

אצלי מחלחלת ההרגשה שיש כמה בינינו שבונים לעצמם ל"וזים בלתי אפשריים רק כדי להתחמק מקיום מערכות יחסים נורמאליות. זו דרך מעולה להדוף מחזרים ועוד עם תירוץ "טוב" שפשוט אין זמן לזה.

יש לי הצעה מהפכנית, תתחילו לשנות את סדר העדיפויות. כן, החברים שלכם יסתדרו יפה מאוד בלעדיכם בעוד מפגש כמו אלו שעשיתם בשני העשורים האחרונים, הטלוויזיה תחכה לכם וגם הלימודים יודעים לסבול דחייה (אתם הרי ממילא אלופים בלדחות כל מה שקשור בזה).

שימו את ההיכרויות והדייטים בראש סדר העדיפויות, אני יודע שזה נשמט מטורף.

אם גם אחרי זה לא תמצאו אז לפחות תדעו שזמן הוא לא האשם ובטח לא הבעיה.

לא מסכימים? יש לכם מה להגיד? תכתבו לנו תגובה